שכונת קובה

סיפורה של השכונה מתחיל בשורשיה של משפחת פינץ, ככל הנראה בספרד, שגלגוליה עוברים דרך פורטוגל, ז'נבה ואיזמיר. בסוף המאה ה- 19 נולד משה פינץ באיזמיר ונשלח ללמוד באי רודוס בישיבה למחוננים. באותה עת היוו היהודים את הקבוצה הדתית השנייה בגודלה באי, כשקהילתם מונה 11 אלף נפש מתוך 28 אלף יושביו.

בשנות השלושים של המאה העשרים שימש הרב משה פינץ כרב קהילה בעיר קירקלרלי (קרקליסה) שבמחוז מרמרה, בצפון מערב טורקיה (תראקיה). עקב מצב כלכלי דחוק ששרר בכל האזור, גבר הלחץ על היהודים ואף הגיע לכדי מהומות מקומיות. בחודש יולי 1934 החליט הרב משה פינץ יחד עם רוב בני הקהילה לעזוב את עירם ולעבור לאיסטנבול, שם החלו לפעול נציגי המוסדות המיישבים מארץ ישראל, כאשר מטרתם היתה לקבל רישיונות עלייה לארץ (סרטיפיקטים). המוסדות המיישבים חילקו את רישיונות העלייה, שהוקצו ע"י המנדט הבריטי, על פי מפתח מפלגתי ולאנשים צעירים בלבד, לא ניתנו רישיונות לאנשים מבוגרים ולמשפחות גדולות.[1] כך מצא את עצמו הרב משה פינץ יחד עם עוד עשרות משפחות "תקועים" באיסטנבול. חלק מהמשפחות החליט לשוב לעירם (קירקלרלי), חלק אחר החליט להמתין באיסטנבול עד אשר יזכו ברישיון המיוחל. ההערכה היא כי כ – 200 משפחות זכו בסופו של דבר ברישיון העלייה ועלו לארץ ישראל.[2]

הרב משה פינץ אשר סורב, חזר לעירו, ובשנת 1938 היגר לקובה יחד עם ששת ילדיו הצעירים, שם זכה למשרת רבנות. שתי בנותיו הגדולות אשר היו נשואות ובעלות משפחה נשארו בקירקלרלי. אט אט החלו בני המשפחה שבגרו לעלות לארץ כבודדים עוד לפני קום המדינה,[3] ובשנת 1949 עלו שתי בנותיו של הרב משה פינץ יחד עם משפחותיהם לארץ והתיישבו במעברת רחובות שהיתה ממוקמת ליד "מכבי האש" של היום[4]

הקונגרס הציוני ה - 23 נתכנס לראשונה בירושלים באוגוסט 1951, והרב משה פינץ הגיע להשתתף בו כנציג יהודי קובה. לאחר שביקר את בנותיו ב"מעברת רחובות" וראה את תנאי המחייה באוהלים, הוא פנה לארגון "בני ברית" בקובה וביקש מהם תרומה לבניית צריפים על מנת לשכן בהם חלק מדיירי האוהלים במעברה. ארגון "בני ברית" אכן תרם את הכסף, ואנשי הקהילה בקובה רכשו 21 צריפים ושלחו אותם דרך הים לרחובות. הרב משה פינץ פנה לעיריית רחובות וביקש שיקצו מגרש להעמדת הצריפים והעירייה פנתה לקרן הקיימת אשר נענתה לבקשה והעמידה מגרש רחב ידיים להקמת הצריפים.[5] הצריפים הוקמו מדרום לרחוב עמוס דניאלי בין הרחובות קנדלר לבורגין , ליד שכונת אפרים במערב העיר, וחלק מדיירי המעברה זכו ב"מעונות פאר" כאשר בכל צריף שוכנו 2 משפחות.[6]

בשנת 1952 הגיעה משלחת של יהודי קובה לארץ וביקשה לראות את הצריפים שנשלחו לארץ. עיריית רחובות בראשות בן-ציון הורוביץ העמידה שלט מתאים בחזית הצריפים וקראה למקום "שכונת קובה", הצלמים נקראו והנציחו את המאורע.

בשנות השמונים של המאה שעברה [7] נבנו בתים משותפים בפאתי המגרש (על רחוב קנדלר) ע"י מנהל מקרעי ישראל, ותושבי הצריפים עברו לדירות בבניינים אלה בתנאי חכירה. בכך התאפשר פינוי הצריפים, ותחתם הוקמה שכונה חדשה עם בתים צמודי קרקע.[8]

הרב משה פינץ עלה עם משפחתו לארץ עם הגעתו לקונגרס הציוני וקבע את ביתו ברחובות, הוא נפטר בתאריך כב' אדר ב' תשכ"ג (1963) ונקבר ברחובות.

תודה למאיר חסדאי אשר העמיד לרשות הכותב את ידיעותיו בנושא ואת התמונות.

[6] בת אחת של הרב פינץ, חנה צ'יצ'ק ומשפחתה עברה לאחד הצריפים בהיותה אשה חולנית ואילו בתו השניה, אידה חסדאי ומשפחתה,  

     המשיכה להתגורר באוהל במעברה.

[8] ברחובות המרגנית, לוטם ונופר.