"מקרה מקוב"- "הזמורות היבשות"

עולי תימן, שהגיעו לרחובות החל משנת 1907, נמצאו בשנים הראשונות בתנאים כלכלים קשים. כתוצאה ממצבם הרעוע הזה, נהגו לאסוף בשדות ובכרמים של האיכרים ענפים וזמורות להסקה. חלק מהאיכרים לא ראו זאת בעין טובה אלא כגניבה ונלחמו בתופעה זו.

המקרה הידוע ביותר הוא של יונתן מקוב. בשנת 1913 תפס שלוש נשים תימניות שליקטו ענפים בכרם שלו. בכעסו הרב רצה להענישן ע"י כך שיוביל אותן קשורות ברחוב הראשי של המושבה. הנשים שניסו לברוח, נתפסו ע"י הפועל הערבי של מקוב, והתהלוכה המשפילה לא נחסכה מהן.

ועד שכונת שעריים פנה לוועד המושבה כדי שיחקרו את הנושא, ובהתערבות מנהיגי הפועלים האשכנזיים (שלא אחת היו בעלי ברית לעולים מתימן), שכתבו מכתב בנושא לוועד, אכן הועמד יונתן מקוב לדין, נמצא אשם ונקנס במטבע נפוליון אחד.

במשפט לא הופיעו הנשים עצמן, אלא הן יוצגו בהצלחה ע"י אברהם הרשנזון. ברבות השנים נחקר הנושא ע"י יאיר מדאר-הלוי, והוא פרסם את שמותיהן: הדייה בת סעיד עואד', אשת שלום חריזי, ושמעה בת סעדיה קפרא, אשר סעדיה נדאף ושמעה בת סאלם מד'מון, אלמנת יוסף מדהלה.